למה ניתוחי כתף מיוחדים?

למה ניתוחי כתף מיוחדים?

כירורגית הכתף התפתחה מאד בעשרים השנים האחרונות. לפני כן, בוצעו ניתוחים פתוחים שלא צלחו במיוחד, מלבד הטיפול בפריקות חוזרות של הכתף. למרות שהניתוח עזר מבחינת הישנות הפריקה, הוא גרם להגבלה בתנועות הכתף. הטיפול במפרק הכתף מוכר למעלה מ 2400 שנים. הוא מוזכר במיתולוגיה היוונית ובכתבי היפוקרטס. כבר אז ניתנו טיפולים בצלקות בקדמת הכתף שמקורן בכוויות. כירורגית הכתף עדיין צועדת לאיטה ביחס לטיפולי מפרקים אחרים בגוף, אם כי קיימת התפתחות מואצת בתחום.  אחד ההישגים בניתוח המודרני הוא היכולת לנתח מבלי לגרום להגבלה בתנועות. אנטומיה של הכתף מפרק הכתף הוא בעל יכולת התנועה המרובה ביותר מבין סוגי המפרקים, אלא שתנועתו החופשית יחסית, באה על חשבון יציבותו. ואכן, הכתף הוא המפרק הכי פחות יציב מבין כל מפרקי הגוף, וזאת בשל המבנה הגרמי שלו, השונה מכל מפרק אחר.  יציבותו הסטטית והדינאמית תלויה בסחוסים, הרצועות ,הגידים והשרירים המרכיבים אותו. המפרק בנוי משלוש עצמות: עצם הזרוע, עצם השכמה הכולל את המכתש (גלנואיד), ועצם הבריח. התפוח, הוא אחד המפרקים במפרק הכתף, הבנוי בצורת "עלי ומכתש". הוא מחבר בין העצם העליונה של הזרוע לבין הגלנואיד השטוח. הגלנואיד המדומה למכתש מורכב מעצם וסחוס (טבעת הלברום). הרצועה הסחוסית מגבילה מעט את שטח המגע עם התפוח ויוצרת ואקום בין שתי העצמות ובכך מחזקת את יציבות הכתף. למרות זאת, מפרק הכתף אינו נחשב ליציב מכיוון שהתפוח גדול מהמכתש פי ארבע. לצורך השוואה, הגלנואיד במפרק הירך מכסה לגמרי את התפוח ולכן מפרק זה נתפס כיציב ביותר. החלק התוך מפרקי של התפוח, מכוסה בשכבה של חומר סחוסי וחלק. רקמה שעוטפת את המפרק היא הקופסית (קפסולה), המחוברת לשתי העצמות ומבודדת את תכולת המפרק מסביבתו. הקופסית עטופה בכיסוי פנימי עדין שמפריש נוזל המונע שחיקה במפרק, ובתוכה רצועות וגידים המחזקים את החיבור בין שתי העצמות. הרצועות הן פסי רקמת חיבור בין עצמות, התורמות לחיזוק המפרק, והן ניחנות בגמישות חלקית ומונעות תנועה מוגזמת בכיוונים מסוימים. לעומתן, הגידים הם מיתרים שמחברים בין שריר לעצם ונחשבים כחלק מהשריר. הם גמישים אך אינם אלסטיים, ומסייעים גם כן ליציבות ותנועתיות המפרק. מפרק נוסף בכתף הוא המפרק האקרומיוקלויקולרי, המחבר בין הקצה הלטרלי של עצם הבריח לבין חלקו העליון של עצם השכמה (אקרומיון). המפרק האקרומיוקלויקולרי, מחוזק ע"י קופסית והרצועות האקרומיוקלויקולריות. בצידו השני, מתחבר עצם הבריח לעצם החזה (סטרנום) בעזרת המפרק הסטרנוקלויקולרי. ניתוחי כתף  מנועי  המפרק השרירים הם ה"מנוע" של המפרק ומפעילים אותו באופן אקטיבי. שרירי השרוולית המסובבת הם שלושת השרירים המשמעותיים ביותר בכתף. בעזרתם מתאפשרת תנועה לכל הכיוונים ותנועת סיבוב על ציר העצם. שריר הסובסקפולריס נמצא בקדמת הכתף, שריר הסופרהספינטוס ממוקם מעל התפוח ושריר האינפרהספינטוס יחד עם הטרס מיינור נמצא באיזור האחורי של הכתף.  פגיעות שכיחות הן בדרך כלל בשריר הסופרהספינטוס המחובר לשכמה ועוזר להניע את הזרוע כלפי מעלה.   שריר נוסף הוא שריר הדלטואיד ( הדלתא). שריר משולש גדול המכסה את מפרק הכתף ומתחבר לאקרומיון וחלקו הקדמי של עצם הבריח. שריר זה החשוב מאד לתפקוד הכתף, מחזק את התנועה בכיפוף קדמי, צדדי ואחורי של הכתף. בין שריר הדלטואיד והשרוול המסובב, קיים חלל קטן הנקרא: חלל הסובאקרומיאלי. הוא מצופה ברקמה עדינה שמפרישה נוזל המסייע במניעת חיכוך בין ראש עצם הזרוע ובין השרוולית המסובבת. שיטות טיפול חדשות בטכנולוגיה מתקדמת אחד מהמכשירים הטובים ביותר לניתוחי כתף בשיטה מזערית (mini–invasive) ארטרוסקופית, מיוצר בארץ, בקיבוץ געתון.  מיכשור זה נמצא בשימוש ברוב מרכזי כירורגית הכתף במדינות אירופה ובארצות הברית. 70% מניתוחי הכתפיים מתבצעים היום באמצעות הארטרוסקופ (סיבים אופטיים בקוטר כ-5 מ"מ) אשר הוחדר לתוך מפרק הכתף בפתח קטן מ-1 ס"מ. ע"י שניים-שלושה חתכים נוספים, קטנים מ-1 ס"מ, ניתן להחדיר לכתף מכשירים יעודים ובאמצעותם ניתן לתקן את רוב בעיות הכתף בשיטה זאת ניתן לטפל בדלקות כרוניות של גידי הכתף והרצועות, קרעים בגידים של מסובב הכתף, פריקות חוזרות של הכתף, הוצאת גופיפים חופשיים ושינויים ניווניים במפרק האקרומיוקלויקולרי. פיתוח חדש, הוא השיטה להחלפת מפרק בתותבת (Reversed and Inversed Total Shoulder Arthroplasty) התותבת בנויה כך שמיקומו של התפוח בצד השכמה והמכתש בצד של עצם הזרוע הפרוקסימלית, וזאת  כדי שמרכז התנועה יועבר מדיאלית יותר ושריר הדלטואיד יוכל להפעיל את המפרק לבד, ללא עזרת השרוול המסובב, שנשחק או נקרע מסיבות שונות. בעתיד ניתן יהיה לבצע את החלפת מפרק הכתף בשיטה מזערית (Mini-Invasive), בחתך של כ-5 ס"מ. עוד יצוין כי מכשור לטיפול ניתוחי בפריקות המפרק האקרומיוקלויקולרי ותיקוני חסר עצם של הגלנואיד לאחר פריקות חוזרות של הכתף, נמצא היום בשלבי פיתוח.